<h1>ראבי"ה סימן תתקל"ט</h1>
<h2>דף כד:</h2>
תשובה זו לרב יהודה בר קלונימוס. אשר שאלתני על המשוחרר שמינה אותו הבעל שליח להולכה וכתבו בשטר של שליחות אוטרוקי ב"ר אברהם. נר' לנו שאין לפוסלו בכך, נהי דאין לו חייס אב, היינו משום דאפקריה רחמנא לזרעיה, ומיהו בני פלניא נמי קרו להו כדאמרי' בפ' נושאין על האנוסה [צ"ז ע"ב], אלמא שדרך העולם לקרותו בן פלוני. לא מיבעיא שהוא שליח בעלמא דכשר, אלא אפי' היה הוא המגרש את אשתו וכתב אוטרוק ב"ר אברהם בגט כשר, הואיל שכתב בגט אוטרוק, שהוא שמו המובהק והוחזק באותו השם. ומה שכתב ב"ר אברהם, בעבור שהוא אב לגוים, ותנן [פ"ז ע"ב], כתב חניכתו וחניכתה כשירה, והוא ראש המשפחה, אפי' לא הזכיר שמו המובהק, והוא נקרא אב דכתיב [בראשית י"ז], כי אב המון גוים נתתיך. וגרסי' בירושלמי פרק קמא דביכורים [ה"ד], תני בש"ר חייא, גר עצמו מביא וקורא. מה טעם, כי אב המון גוים נתתיך, לשעבר היית אב לארם, מכאן ואילך אתה אב לכל הגוים. ותני נמי במסכת דמאי [פ"ו מ"י], גר וגוי שירשו אביהם גוי וכו'. ומייתי לה בפ"ק דקידושין [י"ז ע"ב] דמדברי סופרים יורש גר אביו, אלמא דאית ליה אב. ותו נלמד מאברהם, שהיה תחילה לגרים, וכתב ביה [יהושע כ"ד] תרח אבי אברהם. ומה שכתבו יוטא בת יוסף ולא כתב בת (צוורשלייש) [צוורשלו ויש] (ש)פוסלין אותו משום דרובא צוורשלו קרו ליה, אין בדבריהן ממש, דיוסף הוא שם המובהק וצוורשלו כינוי בעלמא הוא. ומעשים בכל יום כי יש שמואל הנקרא ליברמן ורובא קרו ליה ליברמן, וכי כתבו שמייהו בגיטא כותבו שמואל וכל שום שיש לו. ובכל השטרות חותמים בשם המובהק שהן נקראין כשנכנסין לברית ולא בכינוי. ולההוא דרובא קרו ליה מרים [ל"ד ע"ב] לא דמיא, דהתם שני שמותיה מובהקין היו, כיון דנהיגי עלמא למיכתב ולמיחתם בשמו המובהק אזלינן בתר שם המובהק דקרו ליה רובא, אבל שם דכינוי דלא נהיגי למיכתב בשטרי הוה לה מיעוטא (דשני) [דשם] מובהק עדיף מרובה דכינוי. ואי משום דתניא בפ' השולח גט [שם], היו לו שתי נשים אחת ביהודה ואחת בגליל וגירש את אשתו שביהודה בשם שבגליל וכו' אינה מגורשת עד שיגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו, דמשמע שצריך להזכיר שניהם. התם היינו טעמא דאותו שם שביהודה איתחזק ביה ביהודה שזהו שמו המובהק, ובאותו שם דגליל לא היו מזכירין ביהודה לגמרי אפי' בכינוי. הילכך צריך לכתוב את שניהם, מפני בני גליל שהחזיקו בשם שבמקומן, מפני הלעז, שיאמרו בני גליל, זה לא גירש אשתו. אבל אם היו לו שני שמות ביהודה, ואותן שמות עצמן יש לו בגליל, אין צריך להזכיר כי אם שם האחד שהוא שם המובהק כאשר נקרא שמו בבית הכנסת ביום הברית. אך רבן גמליאל תיקן [שם], איש פלוני וכל שום שיש לו בכולן, משום יהודה וגליל היכא דאיתחזק בתרי שמיה. כלומר, ביהודה אחד ובגליל אחד, דומיא דהא דשלחו ליה בני מדינת הים לרבן גמליאל, בני אדם הבאים משם לכאן ושמו יוסי וקורין לו יוחנן בארץ ישראל [שם]. משמע דבשם דיהודה לא ידעו בני גליל ובשם דגליל לא ידעו בני יהודה, ומשום הא תיקן לכתוב, וכל שם בכולהו, אבל הכא שהוחזק בשתי שמות בכל מקומות דיי לו באחת. ומצאנו בתוספות מפי' רבי' יב"א שכתב, מתוך ההלכה משמע שצריך לכתוב שתי שמות בפירוש, ומיהו השתא נהגו דלא כתבי אלא שום וחניכה ושם הכינויין לא כתבו. ונראה דסמכו אההיא דהוו קרי לה מרים ופורתא שרה, אמרי נהרדעי, מרים וכל שום דאית לה ולא שרה וכל שום דאית לה. ומהא דגרסי' בההיא הלכה [ל"ה ע"א], שלחו מתם, איך פלניתא בת פלניתא קבילתא גיטא מן ידא דאחא בר הדיא דמתקרי איה מרי ונדרה וכו', ליכא למשמע מידי, דלאו גיטא שלחו אלא איגרתא בעלמא. ועוד מצאנו תשובת ר"ת שהשיב לרבי' י"ט קרובו, על המשומד שלא כתבו [שם] המרות אתה פוסלו, אדרבה, אם נכתב שמו היה פסול, שלבי ולבך יודעים כי כל המשומדים בין היהודים מכנין אותם לגנאי, יהודה יהודע, אברהם אברם, אשר אשירה, מנחם מלחם. כל יודעיו של זה המשומד מיום שנכנס לברית היו קורין אותו מנחם, כי אינם מכירין בשם גוללמא. ואפי' יודעים הס כי אין להזכיר. וכמה משומדים גירשו נשותיהם, מעולם לא כתבו אלא שם יהודית, דרובא דישראל הכי קרו לה, דלא גרע ממעשים בכל יום, שכשגירש ר' אליעזר את מרת רחל דודתינו והיה שמו ווישלין ושמה בילא שיין, וכתבו ר' אליעזר ורחל, שהם שם יהודים, והניחו הכינויים שרוב גוים קורין כן. ורוב קריאת גוים אינו רוב, אבל רוב ישראל הוי רוב, שמכח ישראל הוא מגרש. המימיך ידעת שם שמד של אשר מקולוניא אשירה ושם עוברן משרנץ דבר ברור הוא דרוב ישראל בשם יהודית קרי ליה דאע"פ שחטא ישראל הוא ושגור לכל לקרותם בשם יהודית, ואפי' לא היה אלא כינוי כשר, דהא תנן [פ"ז ע"ב], כתב חניכתו וחניכתה כשר. ופי' בערוך, אע"פ שלא כתב שם המובהק. והלכות גדולו' של אספמיה מפרש כך וכך נקיי הדעת כותבין חניכתו וחניכתה. וגדולה מזו שנינו בתוספתא דגיטין [פ"ו ה"ו], גר ששינה את שמו לשם גוים כשר, וכ"ש משומד ששינה לשם ישראל. ועוד ראייה גדולה, שלא אמרו רבותינו, היו לו שני שמות ביהודה או שני שמות בגליל [או שני שמות] סתם שגירש בשתי שמותיו, אלא שיש לו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל ולו שתי נשים וכו' אז צריך לכתוב שני שמות, שם דיהודה ושם דגליל עמו, שהרי הוחזק בשתי שמות, ואותם שבגליל לא יכירו בשם דיהודה ויאמרו שלא גירש ויוציאו לעז על בניה מן השני, אבל כשהוחזק בשני שמות במקום אחת דיי באחת, אפי' בחניכתו. ופי' דברייתא דהיו לו שתי שמות אחד ביהודה ואחד בגליל, היינו כשעומד בגליל ומגרש אשתו שביהודה או בשעומד ביהודה ומגרש אשתו שבגליל, אבל אם עומד ביהודה ומגרש ביהודה די לו בשם אחד. והכי תנינן בהדיא בירושלמי [פ"ד ה"ג] על הך ברייתא, מתנית' כשהיה עומד ביהודה [וכתב לגרש את אשתו שבגליל או שהיה בגליל וכתב לגרש את אשתו שביהודה, אבל אם היה עומד ביהודה] וכתב לגרש אשתו שביהודה הרי זו מגורשת. ולשון התוספתא מוכיח, שכן הוא שנויה [פ"ו ה"ז], יש לו שתי נשים אחת ביהודה ואחת בגליל, גירש אשתו שביהודה בשם שבגליל ואשתו שבגליל בשם שביהודה, וכן שנוייה בתלמוד ירושלמי [פ"ד ה"ב], ש"מ דבמגרש בגליל אותה שביהודה מיירי. ותלמוד שלנו הכי משמע מדנקט שני שמות ביהודה וגליל, אבל שני שמות של יהודה לא חיישי'. והא דאמרי', רובא מרים ופורתא שרה, דמשמע דתרווייהו בעינן, היינו לכתחילה [וכן מפרש בירושלמי לכתחילה] בעינן וכל שום וחניכה משתי שמות דיהודה, אבל בדיעבד שפיר דמי. אי נמי, דרובא קרו לה מרים ופורתא שרה בגליל, וביהודה כולהו מרים קרו לה, אמרי נהרדעי, מרים וכל שום שיש לה, בעומד ביהודה ומגרש שבגליל, דקרו לה התם פורתא שרה, כי מתני' דלעיל. וראייה גדולה ההיא דתלמוד ירושלמי במקום שאינו מכחיש תלמוד שלנו, כל שכן שהוא מסייעו, ורב יהוד' גאון מביא ממנו ראיות הרבה. אבי מורי.
ועוד אני יואל הלוי מוסיף, אי לאו דמסתפינא מחבריי. נראין הדברים, אפי' לא היה מזכיר שם האיש והאשה בגט שהוא כשר, רק שיהא כתוב כהילכתו. ואליבא דר' אלעזר דאית ליה עדי מסירה כרתי וקיימא לן כוותי'. וכיון דקיימי עדים קמן ואמרי דנמסר לזו שהגט בידה מיד בעלה, מה לנו להזכיר שמותן. וראייה מדאמרי' בריש פרק כל הגט [כ"ד ע"ב], כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה. ואמרי' בגמ', קטנה הוא דלא מצי מגרש ביה, הא גדולה מצי לגרש ביה, ומוקמינן לה כר' אלעזר, דיש עידי מסירה שנמסר לגדולה, אע"פ ששמותיהן שוות אין לחוש שמא מיד הקטנה נפל הגט ומצאתו גדולה. והא הכא מה שהוזכר שם הגדולה בגט אינו מועיל בלא עדים, והוי כמאן דלא כתב ביה שם אחת מהן, ואפ"ה כיון דידעי דלגדולה נמסר הוי כשר, ה"נ לא שנא. ותו, דאמרי' בפ' בתרא [פ"ז ע"ב], כתב חניכתו וחניכתה כשר. ומפרשי רבוותא, אע"פ שלא הוזכר שמותן, כי אם ראש המשפחה של שניהם. ובעל כורחין אית לן לאוקמי בעידי מסירה, דאי לא תימא הכי מה אנו יודעין איזה מן המשפחה גירש הואיל שלא הוזכר שמותן. ותו גרסי' בירושלמי בסוף פרק גט פשוט [ה"ד], כותבין גט לאיש וכו'. א"ר אבא, צריך שיהא מכיר לשניהם. א"ר אילא, צריך שיהא מכיר שם האיש בגיטו ולאשה בשוברה. מתני' פליגא על ר' אבא, התקין רבן גמליאל הזקן שיכתוב, איש פלוני וכל שם שיש לו, אשה פלונית וכל שום שיש לה, מפני תיקון העולם, מפני שמשנין שמותיהן בגיטין ובאין לידי קלקלה. ונ"ל דהכי פי', הואיל שתיקן וכל שום שיש לו, מפני שמתחילה היו משנין שמותיהן, שאם הי' שמו יוסי היו כותבין יוחנן, והוא לא נקרא יוחנן בשום מקום בעולם, וזה היה קלקלה, שהוא יוסף שמו ואינו כתוב בגט, לכן תיקן וכל שום, דחשוב אע"פ שאינו כתוב כמי שכתוב דמי, הילכך מתני' פליגי אדר' אבא, ולמה לי להזכיר שמותיהן הואיל ותיקון וכל שום דאית ליה ולה. אלמא דאע"פ שאינו מזכיר שמותן רק שיכתוב וכל שם כשר הוא. ואע"ג דבמתני' גרסי', ובלבד שיהא מכירן, ההוא לאו משום פסול הוא, אלא כדמפרש בגמרא דידן בגט פשוט [קס"ז ע"ב], דאם לא יכיר שניהם חיישי' דילמא כתיב גיטא ואזיל ממטי ליה לאיתתיה דהאיך שלא נכתב לשמה, אבל אם הוא עצמו היה מגרש בו אין לחוש לקלקלה ולאחר תקנת רבן גמליאל. ומיהו לכתחילה צריך לכתוב שמותיהן, כדאמרי' בפ' כל הגט [כ"ו ע"א], הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה ומקום הזמן וכו', ומוקמי' לה בגמ' כר' אלעזר. דהתם לכתחילה הוא, דבדיעבד כשר בלא זמן, כדאמרי' [י"ז ע"ב], גזייה לזמן וכו'. ומיהו בפ"ב דגיטין [י"ט ע"ב] גרסי', ההוא גברא דעל לבי כנישתא, שקל ס"ת יהב לדביתהו ואמר לה הרי זה גיטך. ואסיקנא, וכי תימא ליחוש דילמא אקדים יהב ליה זוזא לספרא מעיקרא, הא בעינן שינה שמו ושמה וכו', אלמא דצריך לכתוב שמם, והאי מעשה בדיעבד הוא ומשמע דפסול. ועוד תנן [כ"א ע"ב], אין כותבין במחובר לקרקע. כתבו, תלשו ונתנו לה כשר. ומקשי' בגמ', והאמרת רישא, אין כותבין. ופריק במסקנא הכי, אין כותב טופס גזירה שמא יכתוב תורף. ותורף הוא מקום האיש והאשה והזמן, כדפי' רבי' שלמה. כתבו לטופס ותלשו וכתבו לתורף ונתנו לה כשר, ואליבא דר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי. אלמא דבדיעבד מכשיר אלא בשכתב טופס, אבל תורף אפי' בדיעבד פסול. מיהו לאו ראייה ברורה היא מיהא, דמצינו למימר, תורף היינו הרי את מותרת לכל אדם, דהא ר' אלעזר לא חייש לכתיבת הזמן, כדאמרי' גבי ג' גיטין פסולים [פ"ו ע"א], הכי נמי בשם האיש והאשה. ומה שפי' רבינו שלמה, מקום הזמן, אין נ"ל כדפרישית. אך מיהא דספר תורה דאייתינן לעיל ראייה היא ונלמד ממנה.
<h2>דף לד:</h2>
תשובה זו לרב יהודה בר קלונימוס. אשר שאלתני על המשוחרר שמינה אותו הבעל שליח להולכה וכתבו בשטר של שליחות אוטרוקי ב"ר אברהם. נר' לנו שאין לפוסלו בכך, נהי דאין לו חייס אב, היינו משום דאפקריה רחמנא לזרעיה, ומיהו בני פלניא נמי קרו להו כדאמרי' בפ' נושאין על האנוסה [צ"ז ע"ב], אלמא שדרך העולם לקרותו בן פלוני. לא מיבעיא שהוא שליח בעלמא דכשר, אלא אפי' היה הוא המגרש את אשתו וכתב אוטרוק ב"ר אברהם בגט כשר, הואיל שכתב בגט אוטרוק, שהוא שמו המובהק והוחזק באותו השם. ומה שכתב ב"ר אברהם, בעבור שהוא אב לגוים, ותנן [פ"ז ע"ב], כתב חניכתו וחניכתה כשירה, והוא ראש המשפחה, אפי' לא הזכיר שמו המובהק, והוא נקרא אב דכתיב [בראשית י"ז], כי אב המון גוים נתתיך. וגרסי' בירושלמי פרק קמא דביכורים [ה"ד], תני בש"ר חייא, גר עצמו מביא וקורא. מה טעם, כי אב המון גוים נתתיך, לשעבר היית אב לארם, מכאן ואילך אתה אב לכל הגוים. ותני נמי במסכת דמאי [פ"ו מ"י], גר וגוי שירשו אביהם גוי וכו'. ומייתי לה בפ"ק דקידושין [י"ז ע"ב] דמדברי סופרים יורש גר אביו, אלמא דאית ליה אב. ותו נלמד מאברהם, שהיה תחילה לגרים, וכתב ביה [יהושע כ"ד] תרח אבי אברהם. ומה שכתבו יוטא בת יוסף ולא כתב בת (צוורשלייש) [צוורשלו ויש] (ש)פוסלין אותו משום דרובא צוורשלו קרו ליה, אין בדבריהן ממש, דיוסף הוא שם המובהק וצוורשלו כינוי בעלמא הוא. ומעשים בכל יום כי יש שמואל הנקרא ליברמן ורובא קרו ליה ליברמן, וכי כתבו שמייהו בגיטא כותבו שמואל וכל שום שיש לו. ובכל השטרות חותמים בשם המובהק שהן נקראין כשנכנסין לברית ולא בכינוי. ולההוא דרובא קרו ליה מרים [ל"ד ע"ב] לא דמיא, דהתם שני שמותיה מובהקין היו, כיון דנהיגי עלמא למיכתב ולמיחתם בשמו המובהק אזלינן בתר שם המובהק דקרו ליה רובא, אבל שם דכינוי דלא נהיגי למיכתב בשטרי הוה לה מיעוטא (דשני) [דשם] מובהק עדיף מרובה דכינוי. ואי משום דתניא בפ' השולח גט [שם], היו לו שתי נשים אחת ביהודה ואחת בגליל וגירש את אשתו שביהודה בשם שבגליל וכו' אינה מגורשת עד שיגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו, דמשמע שצריך להזכיר שניהם. התם היינו טעמא דאותו שם שביהודה איתחזק ביה ביהודה שזהו שמו המובהק, ובאותו שם דגליל לא היו מזכירין ביהודה לגמרי אפי' בכינוי. הילכך צריך לכתוב את שניהם, מפני בני גליל שהחזיקו בשם שבמקומן, מפני הלעז, שיאמרו בני גליל, זה לא גירש אשתו. אבל אם היו לו שני שמות ביהודה, ואותן שמות עצמן יש לו בגליל, אין צריך להזכיר כי אם שם האחד שהוא שם המובהק כאשר נקרא שמו בבית הכנסת ביום הברית. אך רבן גמליאל תיקן [שם], איש פלוני וכל שום שיש לו בכולן, משום יהודה וגליל היכא דאיתחזק בתרי שמיה. כלומר, ביהודה אחד ובגליל אחד, דומיא דהא דשלחו ליה בני מדינת הים לרבן גמליאל, בני אדם הבאים משם לכאן ושמו יוסי וקורין לו יוחנן בארץ ישראל [שם]. משמע דבשם דיהודה לא ידעו בני גליל ובשם דגליל לא ידעו בני יהודה, ומשום הא תיקן לכתוב, וכל שם בכולהו, אבל הכא שהוחזק בשתי שמות בכל מקומות דיי לו באחת. ומצאנו בתוספות מפי' רבי' יב"א שכתב, מתוך ההלכה משמע שצריך לכתוב שתי שמות בפירוש, ומיהו השתא נהגו דלא כתבי אלא שום וחניכה ושם הכינויין לא כתבו. ונראה דסמכו אההיא דהוו קרי לה מרים ופורתא שרה, אמרי נהרדעי, מרים וכל שום דאית לה ולא שרה וכל שום דאית לה. ומהא דגרסי' בההיא הלכה [ל"ה ע"א], שלחו מתם, איך פלניתא בת פלניתא קבילתא גיטא מן ידא דאחא בר הדיא דמתקרי איה מרי ונדרה וכו', ליכא למשמע מידי, דלאו גיטא שלחו אלא איגרתא בעלמא. ועוד מצאנו תשובת ר"ת שהשיב לרבי' י"ט קרובו, על המשומד שלא כתבו [שם] המרות אתה פוסלו, אדרבה, אם נכתב שמו היה פסול, שלבי ולבך יודעים כי כל המשומדים בין היהודים מכנין אותם לגנאי, יהודה יהודע, אברהם אברם, אשר אשירה, מנחם מלחם. כל יודעיו של זה המשומד מיום שנכנס לברית היו קורין אותו מנחם, כי אינם מכירין בשם גוללמא. ואפי' יודעים הס כי אין להזכיר. וכמה משומדים גירשו נשותיהם, מעולם לא כתבו אלא שם יהודית, דרובא דישראל הכי קרו לה, דלא גרע ממעשים בכל יום, שכשגירש ר' אליעזר את מרת רחל דודתינו והיה שמו ווישלין ושמה בילא שיין, וכתבו ר' אליעזר ורחל, שהם שם יהודים, והניחו הכינויים שרוב גוים קורין כן. ורוב קריאת גוים אינו רוב, אבל רוב ישראל הוי רוב, שמכח ישראל הוא מגרש. המימיך ידעת שם שמד של אשר מקולוניא אשירה ושם עוברן משרנץ דבר ברור הוא דרוב ישראל בשם יהודית קרי ליה דאע"פ שחטא ישראל הוא ושגור לכל לקרותם בשם יהודית, ואפי' לא היה אלא כינוי כשר, דהא תנן [פ"ז ע"ב], כתב חניכתו וחניכתה כשר. ופי' בערוך, אע"פ שלא כתב שם המובהק. והלכות גדולו' של אספמיה מפרש כך וכך נקיי הדעת כותבין חניכתו וחניכתה. וגדולה מזו שנינו בתוספתא דגיטין [פ"ו ה"ו], גר ששינה את שמו לשם גוים כשר, וכ"ש משומד ששינה לשם ישראל. ועוד ראייה גדולה, שלא אמרו רבותינו, היו לו שני שמות ביהודה או שני שמות בגליל [או שני שמות] סתם שגירש בשתי שמותיו, אלא שיש לו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל ולו שתי נשים וכו' אז צריך לכתוב שני שמות, שם דיהודה ושם דגליל עמו, שהרי הוחזק בשתי שמות, ואותם שבגליל לא יכירו בשם דיהודה ויאמרו שלא גירש ויוציאו לעז על בניה מן השני, אבל כשהוחזק בשני שמות במקום אחת דיי באחת, אפי' בחניכתו. ופי' דברייתא דהיו לו שתי שמות אחד ביהודה ואחד בגליל, היינו כשעומד בגליל ומגרש אשתו שביהודה או בשעומד ביהודה ומגרש אשתו שבגליל, אבל אם עומד ביהודה ומגרש ביהודה די לו בשם אחד. והכי תנינן בהדיא בירושלמי [פ"ד ה"ג] על הך ברייתא, מתנית' כשהיה עומד ביהודה [וכתב לגרש את אשתו שבגליל או שהיה בגליל וכתב לגרש את אשתו שביהודה, אבל אם היה עומד ביהודה] וכתב לגרש אשתו שביהודה הרי זו מגורשת. ולשון התוספתא מוכיח, שכן הוא שנויה [פ"ו ה"ז], יש לו שתי נשים אחת ביהודה ואחת בגליל, גירש אשתו שביהודה בשם שבגליל ואשתו שבגליל בשם שביהודה, וכן שנוייה בתלמוד ירושלמי [פ"ד ה"ב], ש"מ דבמגרש בגליל אותה שביהודה מיירי. ותלמוד שלנו הכי משמע מדנקט שני שמות ביהודה וגליל, אבל שני שמות של יהודה לא חיישי'. והא דאמרי', רובא מרים ופורתא שרה, דמשמע דתרווייהו בעינן, היינו לכתחילה [וכן מפרש בירושלמי לכתחילה] בעינן וכל שום וחניכה משתי שמות דיהודה, אבל בדיעבד שפיר דמי. אי נמי, דרובא קרו לה מרים ופורתא שרה בגליל, וביהודה כולהו מרים קרו לה, אמרי נהרדעי, מרים וכל שום שיש לה, בעומד ביהודה ומגרש שבגליל, דקרו לה התם פורתא שרה, כי מתני' דלעיל. וראייה גדולה ההיא דתלמוד ירושלמי במקום שאינו מכחיש תלמוד שלנו, כל שכן שהוא מסייעו, ורב יהוד' גאון מביא ממנו ראיות הרבה. אבי מורי.
ועוד אני יואל הלוי מוסיף, אי לאו דמסתפינא מחבריי. נראין הדברים, אפי' לא היה מזכיר שם האיש והאשה בגט שהוא כשר, רק שיהא כתוב כהילכתו. ואליבא דר' אלעזר דאית ליה עדי מסירה כרתי וקיימא לן כוותי'. וכיון דקיימי עדים קמן ואמרי דנמסר לזו שהגט בידה מיד בעלה, מה לנו להזכיר שמותן. וראייה מדאמרי' בריש פרק כל הגט [כ"ד ע"ב], כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה. ואמרי' בגמ', קטנה הוא דלא מצי מגרש ביה, הא גדולה מצי לגרש ביה, ומוקמינן לה כר' אלעזר, דיש עידי מסירה שנמסר לגדולה, אע"פ ששמותיהן שוות אין לחוש שמא מיד הקטנה נפל הגט ומצאתו גדולה. והא הכא מה שהוזכר שם הגדולה בגט אינו מועיל בלא עדים, והוי כמאן דלא כתב ביה שם אחת מהן, ואפ"ה כיון דידעי דלגדולה נמסר הוי כשר, ה"נ לא שנא. ותו, דאמרי' בפ' בתרא [פ"ז ע"ב], כתב חניכתו וחניכתה כשר. ומפרשי רבוותא, אע"פ שלא הוזכר שמותן, כי אם ראש המשפחה של שניהם. ובעל כורחין אית לן לאוקמי בעידי מסירה, דאי לא תימא הכי מה אנו יודעין איזה מן המשפחה גירש הואיל שלא הוזכר שמותן. ותו גרסי' בירושלמי בסוף פרק גט פשוט [ה"ד], כותבין גט לאיש וכו'. א"ר אבא, צריך שיהא מכיר לשניהם. א"ר אילא, צריך שיהא מכיר שם האיש בגיטו ולאשה בשוברה. מתני' פליגא על ר' אבא, התקין רבן גמליאל הזקן שיכתוב, איש פלוני וכל שם שיש לו, אשה פלונית וכל שום שיש לה, מפני תיקון העולם, מפני שמשנין שמותיהן בגיטין ובאין לידי קלקלה. ונ"ל דהכי פי', הואיל שתיקן וכל שום שיש לו, מפני שמתחילה היו משנין שמותיהן, שאם הי' שמו יוסי היו כותבין יוחנן, והוא לא נקרא יוחנן בשום מקום בעולם, וזה היה קלקלה, שהוא יוסף שמו ואינו כתוב בגט, לכן תיקן וכל שום, דחשוב אע"פ שאינו כתוב כמי שכתוב דמי, הילכך מתני' פליגי אדר' אבא, ולמה לי להזכיר שמותיהן הואיל ותיקון וכל שום דאית ליה ולה. אלמא דאע"פ שאינו מזכיר שמותן רק שיכתוב וכל שם כשר הוא. ואע"ג דבמתני' גרסי', ובלבד שיהא מכירן, ההוא לאו משום פסול הוא, אלא כדמפרש בגמרא דידן בגט פשוט [קס"ז ע"ב], דאם לא יכיר שניהם חיישי' דילמא כתיב גיטא ואזיל ממטי ליה לאיתתיה דהאיך שלא נכתב לשמה, אבל אם הוא עצמו היה מגרש בו אין לחוש לקלקלה ולאחר תקנת רבן גמליאל. ומיהו לכתחילה צריך לכתוב שמותיהן, כדאמרי' בפ' כל הגט [כ"ו ע"א], הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה ומקום הזמן וכו', ומוקמי' לה בגמ' כר' אלעזר. דהתם לכתחילה הוא, דבדיעבד כשר בלא זמן, כדאמרי' [י"ז ע"ב], גזייה לזמן וכו'. ומיהו בפ"ב דגיטין [י"ט ע"ב] גרסי', ההוא גברא דעל לבי כנישתא, שקל ס"ת יהב לדביתהו ואמר לה הרי זה גיטך. ואסיקנא, וכי תימא ליחוש דילמא אקדים יהב ליה זוזא לספרא מעיקרא, הא בעינן שינה שמו ושמה וכו', אלמא דצריך לכתוב שמם, והאי מעשה בדיעבד הוא ומשמע דפסול. ועוד תנן [כ"א ע"ב], אין כותבין במחובר לקרקע. כתבו, תלשו ונתנו לה כשר. ומקשי' בגמ', והאמרת רישא, אין כותבין. ופריק במסקנא הכי, אין כותב טופס גזירה שמא יכתוב תורף. ותורף הוא מקום האיש והאשה והזמן, כדפי' רבי' שלמה. כתבו לטופס ותלשו וכתבו לתורף ונתנו לה כשר, ואליבא דר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי. אלמא דבדיעבד מכשיר אלא בשכתב טופס, אבל תורף אפי' בדיעבד פסול. מיהו לאו ראייה ברורה היא מיהא, דמצינו למימר, תורף היינו הרי את מותרת לכל אדם, דהא ר' אלעזר לא חייש לכתיבת הזמן, כדאמרי' גבי ג' גיטין פסולים [פ"ו ע"א], הכי נמי בשם האיש והאשה. ומה שפי' רבינו שלמה, מקום הזמן, אין נ"ל כדפרישית. אך מיהא דספר תורה דאייתינן לעיל ראייה היא ונלמד ממנה.
<h2>דף פז:</h2>
תשובה זו לרב יהודה בר קלונימוס. אשר שאלתני על המשוחרר שמינה אותו הבעל שליח להולכה וכתבו בשטר של שליחות אוטרוקי ב"ר אברהם. נר' לנו שאין לפוסלו בכך, נהי דאין לו חייס אב, היינו משום דאפקריה רחמנא לזרעיה, ומיהו בני פלניא נמי קרו להו כדאמרי' בפ' נושאין על האנוסה [צ"ז ע"ב], אלמא שדרך העולם לקרותו בן פלוני. לא מיבעיא שהוא שליח בעלמא דכשר, אלא אפי' היה הוא המגרש את אשתו וכתב אוטרוק ב"ר אברהם בגט כשר, הואיל שכתב בגט אוטרוק, שהוא שמו המובהק והוחזק באותו השם. ומה שכתב ב"ר אברהם, בעבור שהוא אב לגוים, ותנן [פ"ז ע"ב], כתב חניכתו וחניכתה כשירה, והוא ראש המשפחה, אפי' לא הזכיר שמו המובהק, והוא נקרא אב דכתיב [בראשית י"ז], כי אב המון גוים נתתיך. וגרסי' בירושלמי פרק קמא דביכורים [ה"ד], תני בש"ר חייא, גר עצמו מביא וקורא. מה טעם, כי אב המון גוים נתתיך, לשעבר היית אב לארם, מכאן ואילך אתה אב לכל הגוים. ותני נמי במסכת דמאי [פ"ו מ"י], גר וגוי שירשו אביהם גוי וכו'. ומייתי לה בפ"ק דקידושין [י"ז ע"ב] דמדברי סופרים יורש גר אביו, אלמא דאית ליה אב. ותו נלמד מאברהם, שהיה תחילה לגרים, וכתב ביה [יהושע כ"ד] תרח אבי אברהם. ומה שכתבו יוטא בת יוסף ולא כתב בת (צוורשלייש) [צוורשלו ויש] (ש)פוסלין אותו משום דרובא צוורשלו קרו ליה, אין בדבריהן ממש, דיוסף הוא שם המובהק וצוורשלו כינוי בעלמא הוא. ומעשים בכל יום כי יש שמואל הנקרא ליברמן ורובא קרו ליה ליברמן, וכי כתבו שמייהו בגיטא כותבו שמואל וכל שום שיש לו. ובכל השטרות חותמים בשם המובהק שהן נקראין כשנכנסין לברית ולא בכינוי. ולההוא דרובא קרו ליה מרים [ל"ד ע"ב] לא דמיא, דהתם שני שמותיה מובהקין היו, כיון דנהיגי עלמא למיכתב ולמיחתם בשמו המובהק אזלינן בתר שם המובהק דקרו ליה רובא, אבל שם דכינוי דלא נהיגי למיכתב בשטרי הוה לה מיעוטא (דשני) [דשם] מובהק עדיף מרובה דכינוי. ואי משום דתניא בפ' השולח גט [שם], היו לו שתי נשים אחת ביהודה ואחת בגליל וגירש את אשתו שביהודה בשם שבגליל וכו' אינה מגורשת עד שיגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו, דמשמע שצריך להזכיר שניהם. התם היינו טעמא דאותו שם שביהודה איתחזק ביה ביהודה שזהו שמו המובהק, ובאותו שם דגליל לא היו מזכירין ביהודה לגמרי אפי' בכינוי. הילכך צריך לכתוב את שניהם, מפני בני גליל שהחזיקו בשם שבמקומן, מפני הלעז, שיאמרו בני גליל, זה לא גירש אשתו. אבל אם היו לו שני שמות ביהודה, ואותן שמות עצמן יש לו בגליל, אין צריך להזכיר כי אם שם האחד שהוא שם המובהק כאשר נקרא שמו בבית הכנסת ביום הברית. אך רבן גמליאל תיקן [שם], איש פלוני וכל שום שיש לו בכולן, משום יהודה וגליל היכא דאיתחזק בתרי שמיה. כלומר, ביהודה אחד ובגליל אחד, דומיא דהא דשלחו ליה בני מדינת הים לרבן גמליאל, בני אדם הבאים משם לכאן ושמו יוסי וקורין לו יוחנן בארץ ישראל [שם]. משמע דבשם דיהודה לא ידעו בני גליל ובשם דגליל לא ידעו בני יהודה, ומשום הא תיקן לכתוב, וכל שם בכולהו, אבל הכא שהוחזק בשתי שמות בכל מקומות דיי לו באחת. ומצאנו בתוספות מפי' רבי' יב"א שכתב, מתוך ההלכה משמע שצריך לכתוב שתי שמות בפירוש, ומיהו השתא נהגו דלא כתבי אלא שום וחניכה ושם הכינויין לא כתבו. ונראה דסמכו אההיא דהוו קרי לה מרים ופורתא שרה, אמרי נהרדעי, מרים וכל שום דאית לה ולא שרה וכל שום דאית לה. ומהא דגרסי' בההיא הלכה [ל"ה ע"א], שלחו מתם, איך פלניתא בת פלניתא קבילתא גיטא מן ידא דאחא בר הדיא דמתקרי איה מרי ונדרה וכו', ליכא למשמע מידי, דלאו גיטא שלחו אלא איגרתא בעלמא. ועוד מצאנו תשובת ר"ת שהשיב לרבי' י"ט קרובו, על המשומד שלא כתבו [שם] המרות אתה פוסלו, אדרבה, אם נכתב שמו היה פסול, שלבי ולבך יודעים כי כל המשומדים בין היהודים מכנין אותם לגנאי, יהודה יהודע, אברהם אברם, אשר אשירה, מנחם מלחם. כל יודעיו של זה המשומד מיום שנכנס לברית היו קורין אותו מנחם, כי אינם מכירין בשם גוללמא. ואפי' יודעים הס כי אין להזכיר. וכמה משומדים גירשו נשותיהם, מעולם לא כתבו אלא שם יהודית, דרובא דישראל הכי קרו לה, דלא גרע ממעשים בכל יום, שכשגירש ר' אליעזר את מרת רחל דודתינו והיה שמו ווישלין ושמה בילא שיין, וכתבו ר' אליעזר ורחל, שהם שם יהודים, והניחו הכינויים שרוב גוים קורין כן. ורוב קריאת גוים אינו רוב, אבל רוב ישראל הוי רוב, שמכח ישראל הוא מגרש. המימיך ידעת שם שמד של אשר מקולוניא אשירה ושם עוברן משרנץ דבר ברור הוא דרוב ישראל בשם יהודית קרי ליה דאע"פ שחטא ישראל הוא ושגור לכל לקרותם בשם יהודית, ואפי' לא היה אלא כינוי כשר, דהא תנן [פ"ז ע"ב], כתב חניכתו וחניכתה כשר. ופי' בערוך, אע"פ שלא כתב שם המובהק. והלכות גדולו' של אספמיה מפרש כך וכך נקיי הדעת כותבין חניכתו וחניכתה. וגדולה מזו שנינו בתוספתא דגיטין [פ"ו ה"ו], גר ששינה את שמו לשם גוים כשר, וכ"ש משומד ששינה לשם ישראל. ועוד ראייה גדולה, שלא אמרו רבותינו, היו לו שני שמות ביהודה או שני שמות בגליל [או שני שמות] סתם שגירש בשתי שמותיו, אלא שיש לו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל ולו שתי נשים וכו' אז צריך לכתוב שני שמות, שם דיהודה ושם דגליל עמו, שהרי הוחזק בשתי שמות, ואותם שבגליל לא יכירו בשם דיהודה ויאמרו שלא גירש ויוציאו לעז על בניה מן השני, אבל כשהוחזק בשני שמות במקום אחת דיי באחת, אפי' בחניכתו. ופי' דברייתא דהיו לו שתי שמות אחד ביהודה ואחד בגליל, היינו כשעומד בגליל ומגרש אשתו שביהודה או בשעומד ביהודה ומגרש אשתו שבגליל, אבל אם עומד ביהודה ומגרש ביהודה די לו בשם אחד. והכי תנינן בהדיא בירושלמי [פ"ד ה"ג] על הך ברייתא, מתנית' כשהיה עומד ביהודה [וכתב לגרש את אשתו שבגליל או שהיה בגליל וכתב לגרש את אשתו שביהודה, אבל אם היה עומד ביהודה] וכתב לגרש אשתו שביהודה הרי זו מגורשת. ולשון התוספתא מוכיח, שכן הוא שנויה [פ"ו ה"ז], יש לו שתי נשים אחת ביהודה ואחת בגליל, גירש אשתו שביהודה בשם שבגליל ואשתו שבגליל בשם שביהודה, וכן שנוייה בתלמוד ירושלמי [פ"ד ה"ב], ש"מ דבמגרש בגליל אותה שביהודה מיירי. ותלמוד שלנו הכי משמע מדנקט שני שמות ביהודה וגליל, אבל שני שמות של יהודה לא חיישי'. והא דאמרי', רובא מרים ופורתא שרה, דמשמע דתרווייהו בעינן, היינו לכתחילה [וכן מפרש בירושלמי לכתחילה] בעינן וכל שום וחניכה משתי שמות דיהודה, אבל בדיעבד שפיר דמי. אי נמי, דרובא קרו לה מרים ופורתא שרה בגליל, וביהודה כולהו מרים קרו לה, אמרי נהרדעי, מרים וכל שום שיש לה, בעומד ביהודה ומגרש שבגליל, דקרו לה התם פורתא שרה, כי מתני' דלעיל. וראייה גדולה ההיא דתלמוד ירושלמי במקום שאינו מכחיש תלמוד שלנו, כל שכן שהוא מסייעו, ורב יהוד' גאון מביא ממנו ראיות הרבה. אבי מורי.
ועוד אני יואל הלוי מוסיף, אי לאו דמסתפינא מחבריי. נראין הדברים, אפי' לא היה מזכיר שם האיש והאשה בגט שהוא כשר, רק שיהא כתוב כהילכתו. ואליבא דר' אלעזר דאית ליה עדי מסירה כרתי וקיימא לן כוותי'. וכיון דקיימי עדים קמן ואמרי דנמסר לזו שהגט בידה מיד בעלה, מה לנו להזכיר שמותן. וראייה מדאמרי' בריש פרק כל הגט [כ"ד ע"ב], כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה. ואמרי' בגמ', קטנה הוא דלא מצי מגרש ביה, הא גדולה מצי לגרש ביה, ומוקמינן לה כר' אלעזר, דיש עידי מסירה שנמסר לגדולה, אע"פ ששמותיהן שוות אין לחוש שמא מיד הקטנה נפל הגט ומצאתו גדולה. והא הכא מה שהוזכר שם הגדולה בגט אינו מועיל בלא עדים, והוי כמאן דלא כתב ביה שם אחת מהן, ואפ"ה כיון דידעי דלגדולה נמסר הוי כשר, ה"נ לא שנא. ותו, דאמרי' בפ' בתרא [פ"ז ע"ב], כתב חניכתו וחניכתה כשר. ומפרשי רבוותא, אע"פ שלא הוזכר שמותן, כי אם ראש המשפחה של שניהם. ובעל כורחין אית לן לאוקמי בעידי מסירה, דאי לא תימא הכי מה אנו יודעין איזה מן המשפחה גירש הואיל שלא הוזכר שמותן. ותו גרסי' בירושלמי בסוף פרק גט פשוט [ה"ד], כותבין גט לאיש וכו'. א"ר אבא, צריך שיהא מכיר לשניהם. א"ר אילא, צריך שיהא מכיר שם האיש בגיטו ולאשה בשוברה. מתני' פליגא על ר' אבא, התקין רבן גמליאל הזקן שיכתוב, איש פלוני וכל שם שיש לו, אשה פלונית וכל שום שיש לה, מפני תיקון העולם, מפני שמשנין שמותיהן בגיטין ובאין לידי קלקלה. ונ"ל דהכי פי', הואיל שתיקן וכל שום שיש לו, מפני שמתחילה היו משנין שמותיהן, שאם הי' שמו יוסי היו כותבין יוחנן, והוא לא נקרא יוחנן בשום מקום בעולם, וזה היה קלקלה, שהוא יוסף שמו ואינו כתוב בגט, לכן תיקן וכל שום, דחשוב אע"פ שאינו כתוב כמי שכתוב דמי, הילכך מתני' פליגי אדר' אבא, ולמה לי להזכיר שמותיהן הואיל ותיקון וכל שום דאית ליה ולה. אלמא דאע"פ שאינו מזכיר שמותן רק שיכתוב וכל שם כשר הוא. ואע"ג דבמתני' גרסי', ובלבד שיהא מכירן, ההוא לאו משום פסול הוא, אלא כדמפרש בגמרא דידן בגט פשוט [קס"ז ע"ב], דאם לא יכיר שניהם חיישי' דילמא כתיב גיטא ואזיל ממטי ליה לאיתתיה דהאיך שלא נכתב לשמה, אבל אם הוא עצמו היה מגרש בו אין לחוש לקלקלה ולאחר תקנת רבן גמליאל. ומיהו לכתחילה צריך לכתוב שמותיהן, כדאמרי' בפ' כל הגט [כ"ו ע"א], הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה ומקום הזמן וכו', ומוקמי' לה בגמ' כר' אלעזר. דהתם לכתחילה הוא, דבדיעבד כשר בלא זמן, כדאמרי' [י"ז ע"ב], גזייה לזמן וכו'. ומיהו בפ"ב דגיטין [י"ט ע"ב] גרסי', ההוא גברא דעל לבי כנישתא, שקל ס"ת יהב לדביתהו ואמר לה הרי זה גיטך. ואסיקנא, וכי תימא ליחוש דילמא אקדים יהב ליה זוזא לספרא מעיקרא, הא בעינן שינה שמו ושמה וכו', אלמא דצריך לכתוב שמם, והאי מעשה בדיעבד הוא ומשמע דפסול. ועוד תנן [כ"א ע"ב], אין כותבין במחובר לקרקע. כתבו, תלשו ונתנו לה כשר. ומקשי' בגמ', והאמרת רישא, אין כותבין. ופריק במסקנא הכי, אין כותב טופס גזירה שמא יכתוב תורף. ותורף הוא מקום האיש והאשה והזמן, כדפי' רבי' שלמה. כתבו לטופס ותלשו וכתבו לתורף ונתנו לה כשר, ואליבא דר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי. אלמא דבדיעבד מכשיר אלא בשכתב טופס, אבל תורף אפי' בדיעבד פסול. מיהו לאו ראייה ברורה היא מיהא, דמצינו למימר, תורף היינו הרי את מותרת לכל אדם, דהא ר' אלעזר לא חייש לכתיבת הזמן, כדאמרי' גבי ג' גיטין פסולים [פ"ו ע"א], הכי נמי בשם האיש והאשה. ומה שפי' רבינו שלמה, מקום הזמן, אין נ"ל כדפרישית. אך מיהא דספר תורה דאייתינן לעיל ראייה היא ונלמד ממנה.
